ריטב"א על יומא ה׳

1 שאם עשאה לסמיכה שיירי מצוה. כלו׳ שלא חש לסמוך ועשאה שירים. מעלה עליו הכתוב כאלו לא כפר שאינו נרצה לו לגמרי ואף על פי שכפר מן הדין ויש לו בו קצת כפרה ונפטר מחובת קרבנו ושמעי׳ לה להאי דינא מדסמך סמיכ׳ לנרצה לו:

2 מה ת״ל לתנופה לכפר עליו. פי׳ גבי מצורע עני כתיב ואם דל הוא ואין ידו משגת ולקח כבש אחד אשם לתנופה לכפר עליו. ונכתבה תנופה זו בכאן שלא במקומה לומר שאינה מעכבת בעיקר הקרבן אלא שאם עשאה עשה מצוה מן המובחר לכפר עליו מחטאתו לגמרי:

3 נמשח יום אחד ואפי׳ שעה א׳ מנין וכתב רש״י ז״ל דל״ג אפי׳ שעה אחת דהא משיחת יום אחד אינה אלא שעה אחת וא״כ מאי אפילו שעה אחת ת״ל.

4 משיחה שבעה לכתחילה מנא לן מדאצטריך קרא למעוטה. וא״ת ודילמא אשר ימשח אותו מ״מ אפי׳ יום אחד לכתחלה הוא י״ל דהא ליתא דדומיא דאשר ימלא את ידו נקטיה ומלוי יד האמור בכאן היינו רבוי בגדים דבעי שבעה לכתחלה וכדפי׳ רש״י ז״ל:

5 ועשית לאהרן ולבניו ככה. פי׳ בפרשת ואתה תצוה כתי׳ בפרשה וזה אשר תעשה להם דמיירי בצואת עשיית המלואים ובפרשת צואת אהרן כתיב ענין עשיית המלואים כלם והתם לא כתיב ככה והיינו דפרכי׳ התינח כל מלתא דכתיבא בהאי ענינא ופרש״י הניחא מלתא דכתיבא בפרשת ואתה תצוה בפרש׳ בצואת המילואים מלתא דלא כתיב בהאי ענינא דהיינו בפרש׳ צואת המלואים וכתיבא בפרשת עשיית המלואים בצו את אהרן דהיינו אורים ותומים שלא נכתבו בצואה שיתנם ונכתבו בעשיה ויתן אל החשן את האורי׳ ואת התומים מנא לן דמעכבא: וא״ת והא בפרשת ואתה תצוה כתיב ענין אורים ותומים בעשיית בגדי כהונה. וי״ל דההוא ענינא אחרינא הוא בפרשת עשיית בגדים ואינו בפ׳ עשיית המלואים:

6 יליף פתח מפתח. פי׳ דבין בצואת המלואים ובין בעשיית המלואים כתיב פתח מיותר לג״ש דוק ותשכח.

7 רב משרשיא אמר ושמרתם את משמרת דכתיב בפרשת עשיית המלואים עכובא משמע ורב אשי מייתי לה מדכתיב בה כי כן צוותי ולמאן דאמר שאין כל הכתוב בהן מעכב בהן סבירא ליה דכל הני לא משמע עכובא אי נמי דסברה הוא דלא כתיב האי עכובא אלא לדבר המעכב לדורות.

8 ת״ר כי כן צוותי כאשר צוותי כאשר צוה ה׳. פי׳ בפרשת ביום השמיני כתיבי גבי קרבן היום לאחר שריפת בני אהרן ומייתי׳ לה הנה אגב גררא דההוא דלעיל דכתיב על שבעת ימי המלואים כי כן צוותי באנינות יאכלנה כאשר צויתי בשעת מעשה אמר להם כאשר צוה ה׳ ולא מלבי אני אומר פי׳ גבי מנחה כתיב קחו את המנחה הנותרת מאשי ה׳ ואכלוה מצות וכו׳ ואכלתם אותה במקום קדוש כי חקך וחק בניך היא מאישי ה׳ כי כן צוותי אמר להם שיאכלוה באנינות כי כן נצטווה משה מפי הגבורה כאשר צוותי בשעת מעשה אמר להם דכתיב ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה והנה שורף ויקצוף על אלעזר ועל איתמר וגו׳ מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקדש הן לא הובא את דמה אל הקדש פנימה אכול תאכלו אותה בקדש כאשר צויתי וכונת הענין כי כשמצא ששרפו שעיר החטאת כלו כעס משה עליהם למה נמנעו מלאכול כי אע״פי שהיו אונני׳ יכולין היו לאוכלו כדרך שצוה להם באכילת המנחה. ואמר להם מדוע לא אכלתם את החטאת שהיתה במקום הקדש ולא נפסלה ביוצא וגם לא הובא את דמה אל הקדש לפנים ממחיצתו שאלו כן היה דינה שתשרף כדכתיב וכל חטא׳ אשר יובא מדמה לכפר בקדש לא תאכל באש תשרף אבל כיון שלא היה בה שום פסול מזה היה לכם לאכלה בקדש כאשר צויתי במנחה ואהרן הכהן השיב לו הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם וכו׳ כך אמר להם וכי הן הקריבו שהיו הדיוטות אני הקרבתי שאני כהן גדול וכהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל אונן ואם שמעת במנחה שהותר׳ להו באנינות מפני שהיא קדשי שעה שמא לא שמעת בשעיר זה שהוא קדשי דורות כי השעיר הזה שעיר ראש חדש שמכפר על טומאת מקדש וקדשיו כדכתיב ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה וכדאיתא בפ״ק דשבועות ושלשה שעירים הוקרבו בו ביום שעיר ראש חדש שהוא קדשי דורות ושעיר נחשון ושעיר המלואים שהיו קדשי שעה. ועל זה אמרו אם שמעת בקדשי שעה לא שמעת בקדשי דורות שמע משה ושתק הודה ולא בוש כדכתיב וישמע משה וייטב בעיניו והיינו דאמרי׳ דהאי כאשר צותי בשעת מעשה אמר להם כשראה שעיר החטאת שנשרף כאשר נוה ה׳ ולא מלבי אני אומר גבי חזה התנופה ושוק התרומ׳ דשאר חטאות דקדשי שעה כתיב שוק התרומה וחזה התנופה על אשי החלבים אכול תאכלו אותה בקדש כאשר צוה ה'. אמר כי אלו קדשי שעה הם ויכולים לאכלם באנינות והוצרך לומר להם כאשר צוה ה׳ ולא מלבי אני אומר כדי שלא יהו סבורין דשמא אפי׳ בקדשי שעה יש הפרש בין זבח למנחה ושהוא טועה בזה כמו שהיה טועה בשעיר של ראש חדש ואעפ״י שהוא כתוב קודם צואה דשעיר ראש חדש אין מוקדם ומאוחר בתורה וכתב הכתוב אותם שהם קדשי שעה ביחיד כן פי׳ בתוספות וכן נראה מפי׳ רש״י וכן נראה מסדר הברייתא: עשירית האיפה היא הנקראת מנחת חביתין שכהן גדול מקריב בכל יום מחציתה בבקר ומחצית׳ בערב וכהן הדיוט מקריב אותה ביום חנוכו כדכתי׳ זה קרבן אהרן וקרבן בניו ביום המשח אותם. והאי ביום המשח אותם אבניו בלחוד קאי כדאיתא במנחות:

9 שאף מקרא פרשה מעכב. פי׳ שנצטוה משה לקרוא פרשת המילואי׳ לכל ישראל כדכתי׳ ואת כל העדה הקהל כו':

10 לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם. פי׳ קושיא זו כעין מאי דפרכינן בעלמא הלכתא למשיחא:

11 כיצד הלבישן למסבר קראי. פי׳ דאע״ג דמאי דהוה הוה צריכינן למידע פרושא דקראי דלא לקשו אהדרי.

12 בכתנת ומצנפת כולי עלמא לא פליגי דאהרן ואח״כ בניו. פי׳ נקט הני שהן שוין אהרן ובניו: והוא הדין למכנסיים ולא הוצרך לפרש דהא פשיטא שהמכנסים קודמין לכל כדאי׳ בזבחים ובפרק ארבע מיתות.